בית המכירות Stockholms Auktionsverk שנוסד בשנת 1674 ועדין פעיל היום, הוא המוסד הראשון שהחל במכירת חפצי אומנות במכירות פומביות.
אמנם שיטת המכירות הפומביות הייתה קיימת כבר במאה השישית לפני הספירה בבבל (מכירת נשים) ובהמשך בתקופה הרומית (מכירת שלל מלחמה), אבל זו לא הייתה שיטת מסחר נפוצה ולא כללה חפצי אומנות.
גם היום, מכירות פומביות קיימות בתחומים מגוונים כגון דגים, בקר, מכונות ונדל"ן. עם זאת, אין ספק שמכל תחומי המסחר, חפצי אמנות הם המתאימים ביותר לשיטה זו של מכירה. חוסר הוודאות המובנה בערכה האמיתי של יצירת האומנות, ההילה המסתורית שאופפת מכירת חפצי אומנות והריגוש ששיטה זו מעוררת בקונים ובמוכרים הפוטנציאלים, מבטיחה את הצלחתה.
מצידו של המוכר, המכירה הפומבית מאפשרת למכור רכוש בצורה יעילה, דיסקרטית ובתמורה סבירה. לעיתים עם פוטנציאל להכנסה גבוהה מהצפוי. ומהצד השני, הקונה, זוכה לרכישה עם בטחון (תלוי כמובן באמינותו של בית המכירות), באוטנטיות ובאיכות הפריט. וכל זה לעיתים, בסכום נמוך בהרבה מהערך הממוצע בשוק. הפוטנציאל למכירה בסכום מעל הצפוי ומצד שני הפוטנציאל לרכישת מציאה – וכל זאת בביטחון די גבוה שנתוני הפריט כפי שמוצגים בקטלוג הם נכונים – הוא הכוח המניע מאחורי השיטה בתחום זה.
בניגוד לתחומי מסחר אחרים שבהם גבולות המשחק ידועים מראש ומרבית השחקנים הם סוחרים שלא יתנו לרגשות לסחוף אותם לבצע רכישה שאין בה הצדקה כלכלית, בתחום האמנות, רבים מהמשתתפים הם אנשים פרטיים שלעיתים קונים פריט מעל גבולות המחיר הסביר מסיבות רגשיות ולא כלכליות.
בנוסף, חפצי אומנות הם פריטים ייחודיים שאין שני להם, מעשי ידיו של אמן שבמקרים מסוימים כבר לא בין החיים, ואי אפשר לשכפל את יצירותיו (פרט להדפסים ופסלים בתקופת חייו) או פריטים עתיקים שכמותם לא ניתן למצוא יותר, סיבות התורמות לאי וודאות לגבי ערכו הכספי של הפריט.
ביחס ישיר למידת העניין נמצאת גם החשיפה התקשורתית. רבים שמעו על הציור "הצעקה" של Edvard Munch שנמכר במכירה פומבית בשנת 2012 בכ- 120 מיליון דולר, אבל מי מאיתנו נחשף לתוצאות מכירות פומביות בתחומים אחרים, למשל דגי טונה?
מסתבר שלמרות האמור לעיל, ישנם חריגים גם בתחומים נוספים. למשל בשנת 2013 נמכרה טונה כחולת סנפיר במכירה פומבית ביפן עבור 1.76 מליון דולר, הרבה מאוד מעל המצופה. סביר להניח שהקונה החזיר את ההשקעה לא רק מהכנת סאשימי אלא ואולי בעיקר מהפרסום לו זכתה המסעדה (במקרה זה רשת מסעדות) סביב השיא הלא שגרתי.
התפתחות המסחר באינטרנט תרמה גם היא לגידול בהיקף ובגיוון המסחר בשיטת המכירה הפומבית ברשת, אם כי, כנראה, אין וגם לא יהיה תחליף לבחינה ולמישוש בלתי אמצעי של חפץ אומנות לפני רכישתו, כדי לוודא את מקוריותו, לעמוד על איכותו, לוודא שלא נעשו בו תיקונים, כל מה שלא ניתן לעשות באמצעות צילום.
העצה הכי חשובה למוכר ולקונה הפוטנציאלים במכירה פומבית היא לשים גבולות מראש. המוכר לא ירצה שהחפץ שמסר למכירה יימכר בכל מחיר, לכן עליו להגיע להסכמה עם בית המכירות על מחיר מינימום (reserve price) והקונה הפוטנציאלי שאינו רוצה להיסחף ולשלם סכום שלא התכוון להוציא, חייב לשים לעצמו גבולות, עדיף לפני המכירה.
העצה הזאת כמובן מוציאה את העוקץ מהריגוש של האירוע ולא תמצא חן בעיני בעלי בתי המכירות שיטענו, שדווקא העדר מחיר מינימום, מהווה כוח משיכה שגורם, לבסוף, לקונים לשלם יותר מהמחיר שפורסם בקטלוג המכירה.
עצה נוספת, מאוד חשובה, למוכר הפוטנציאלי, היא לוודא באמצעות גורם בלתי תלוי מה המיקום האופטימלי למכירת החפץ, למשל אם בידכם תמונה של Diego Rivera ואתם מעוניינים לקבל את המחיר הגבוה ביותר עבור התמונה, עדיף לא למסור אותה למכירה בת"א, או אפילו באירופה כי מרבית העבודות של אומן זה נמכרות בניו יורק או במקסיקו שם נמצא קהל האספנים הגדול לאומנות דרום אמריקאית שמכיר את האמן ויהיה מוכן לשלם על ערכו המרבי של היצירה.
הדבר נכון במיוחד לגבי אמנים פחות ידועים שלכל אחד מהם קהל נישתי/ייחודי ומיקום גיאוגרפי אופטימלי למכירה.
גם בתחומים אחרים, כגון תכשיטים עתיקים, מיוחדים או כאלה שנוצרו ע"י מעצב נודע, חשוב שהפריט יופיע למכירה במיקום הנכון על מנת שייחשף לקהל הנכון.
עפ"י אותו רציונל, כאשר בני משפחת תירוש החליטו למכור את אוסף האומנות האיכותי של ז'אן תירוש, הם עשו זאת בלונדון (2013), בבית המכירות Christie's ולא בבית המכירות "תירוש" בהרצליה.
הערכת אומנות בלתי תלויה על ידי מעריך מקצועי ומנוסה, חשובה לא פחות גם לפני רכישה ולא רק במסגרתה של מכירה פומבית. באמצעותה ניתן לוודא שהפריט המוצע למכירה אכן תואם את תאור המוכר ושווה את הסכום הנדרש.
הקטלוג הראשון של מכירה פומבית של חפצי אומנות הודפס בשנת 1766 ע"י James Christie הלא הוא המייסד של בית המכירות Christie's אשר נכון להיום, הוא בית המכירות הגדול בעולם.
לשמחתי הרבה, זכיתי לעבוד בסניפי החברה, בלונדון, ניו-יורק וג'נבה.
בתי המכירות הבולטים בעולם הם Christie's, Sotheby's, Philips, Bonhams, Dorotheum, Tajan, Villa Grisebach, Waddingtons ו- Stockholms Auktionsverk. שם חשוב נוסף בעולם המכירות הוא Drouot שבצרפת אשר אינו בית מכירות פומביות רגיל אלא מוסד המאגד בתוכו 74 בתי מכירות שונים. בתי המכירות הגדולים בנויים ממחלקות המתמחות בתחומים שונים כגון תכשיטים, אמנות אסלאמית, תמונות מודרניות, Old Masters ועוד.
מרבית בתי המכירות מציעים למכירה יצירות החל מאמנות גבוהה ועד שמונצעס (Bric-à-brac), כאשר לכמה מהם דגשים בתחומים מסוימים (אומנות מודרנית, יודאייקה וכו') וכאלה שמתמקדים בתחום צר, דוגמת Spink בלונדון שנוסד בשנת 1666 והתמקצע בתחום הבולים, מטבעות, שטרות וכו' או רוברט דויטש המנהל את "המרכז הארכיאולוגי" ביפו וכפי שהשם מעיד, מתרכז בתחום הארכיאולוגיה.
מחירים עולים, מחירים יורדים, הכי חשוב לקנות כשהשיקול המנחה הוא האהבה לפריט. והערכת אומנות או second opinion יכול, בהרבה מקרים, לבוא לידי ביטוי בכסף גדול.
דוד ברוך
שותף בחברת אסטים הערכות בע"מ העוסקת מיום היווסדה בשנת 1988, במתן הערכות וחוות דעת בתחומי התכשיטים, אמנות ואוספים עבור עורכי-דין לצרכי חלוקת רכוש, הערכת עיזבונות ומתן חוות דעת מומחה במחלוקות.
הערכות לצרכי ביטוח, חוות דעת לפני מכירה או לפני רכישה וקטלוג אוספים.